מאת חיים יפים ברבלט רביעי, 03 פברואר 2010 15:44

שיתוף

אנדרדוגס, סרטו הפרובוקטיבי של הבמאי יוסי אוחיון, נכתב וצולם בשבועיים בעקבות התערבות בין חברים. מה היא פרובוקציה? היא השאלה עליה מנסה לענות הבמאי, בסרט אנטי חברתי שהניבה על גבול הפורנו הרך. הסרט מציג מערכת יחסים חולנית ומתפתח לחקירת רצח הזויה וזועק אל עבר הצופה שחיינו התדרדרו לתהומות חברתיים בלתי נתפסים.

דן תורן כטכנאי מקררים ,מגיע לתקן מקרר של אישה מפוחדת אותה מגלמת השחקנית נועם אדרי. מכיוון שאין לה כסף לשלם הוא אונס אותה ומבהיר לה  שעלות התיקון הוא 1200 שח וזונה רוסיה עולה הרבה פחות. בהמשך העלילה הוא מחליט שהיא תהיה הכלבה שלו, באופן המילולי של המילה. הגיבור מפשיט אותה מוריד אותה על ארבע מביא לה קערות אוכל ואפילו שטיח לפינת החדר.

עלילת הסרט מסתבכת- הטכנאי כמו כל גבר ישראלי גס רוח, שלובש מכנסיים צבאיות ומתיחס לחברהתו כמו כלבה, שותה ומהמר. את חוב הימורים הוא מחליט להחזיר  בעזרת הכלבה/חברה, אותה הוא משאיר עם הערס התורן. אך מסתבר שלכלבה יש רצונות משלה והיא דוקרת את האורח ובסוף מפלילה את הטכנאי.

לאורך כל הסרט ישנה אשה ערומה שזוחלת על ארבע, מביאה צעצועים ומלקקת את ידי בעלים.נכון שבהתחלה חשתי חוסר נוחות וזעזוע אבל מהר מידי התרגלתי. הבמאי בהתחלה מצליח לעורר פרובוקציה אבל מפספס, אין קונפליקט הבחורה מוכנה להיות הכלבה ללא סיבה או תהליך ואחרי שעה וחצי של ערום על ארבע זה פשוט כבר לא מרגש.

בסך הכל יש לבמאי כוונה טובה, הוא רצה לעורר אותנו ולומר תראו את המציאות שאנו חיים בה- נשיא אנס, משפחה שנרצחת בדירה קטינות מנוצלות ואנחנו צופים בחדשות בלי לשאול איך יתכן שלמצב הזה הגענו? אבל עדין הסרט זול מידי התסריט דל ופשטני הדמויות סטראיטיפיות ואמירה כזאת אפשר להגיד גם בסרט קצר. ב90 דקות אפשר להכיל הרבה יותר ולפתח את הדיון החשוב בנושא. תחושת הפספוס גוברת גם לנוכח העובדה שהסרט הופק בתמיכת קרן הקולנוע הישראלי.

למי מומלץ הסרט? לקהל אינטלקטואלי שיכול לקלוט מן הסרט את האמירות על היחסים בין המינים, האלימות והחברה הישראלית. לקהל מן הישוב עדיף להמשיך לצפות בחדשות, בסרטי אימה הוליוודיים ובפורנו באינטרנט.