מאת גל ספיר שני, 18 ינואר 2010 10:26

שיתוף

דו"ש, דו-שימושי, Dual Sport קצת מזה וקצת מזה. במאה הקודמת, נוצרה נישה חדשה של כלי רכב דו גלגליים, כלים שיכלו לקחת רוכב בנוחות על הכביש, כל כביש וכשזה נגמר, הם יכלו לקחת אותו הלאה אל השטח. הם ידעו לעשות הכול מהכול. רוצה כביש? יאללה תן בגז. רוצה שטח, כוון את הפרונט לשביל הקרוב ואף יותר מכך.

בסוף שנות התשעים הוזנחה הנישה הנהדרת הזו, שנותנת פאן בכל מקום אליו יגיע הרוכב. את תחיית הז'אנר אנו חווים מחדש לאחרונה, חזרה איטית של היצרנים לאותה משבצת - לאט, אבל בטוח.

רוב היצרנים מגדירים את כלי הדו"ש כ- 50/50, חצי כביש וחצי שטח, אבל על פי משנתו של כפיר לוין מפרו ריידינג - ביה"ס ללימוד רכיבה מתקדמת, ההגדרה הנכונה יותר היא אופנוע 80/80, מכיוון שכלים אלו יכולים לתת הרבה יותר מ 50% בכביש או בשטח.

תחת הכותרת דו"ש גדול בשטח, הוזמנתי לבלות ולהשתתף בקורס חדש יחסית אותו מעבירים מדריכי פרו ריידינג, קורס רוכבים בעלי אופנועים רב תכליתיים גדולים. הכוונה היא לכלים דו שימושיים בנפחים של עד 1,200 סמ"ק אשר לבעליהם יש את העוז והחשק לרכוב גם מעבר לאספלט.

מכיוון שנכון ליום הקורס, לא הייתה באפשרותי לרכב עקב "פציעת טטריס" (וכן, מסתבר שיש דבר כזה) הגעתי לקורס ברכב על תקן צלם ועוזרת הבית. למפגש ההיכרות שכולל קפה וכיבוד קל, הגיעו לחורשת רן, הנמצאת ליד העיר ערד, בליל של דו גלגליים החל מאופנועי KTM בנפח 690 סמ"ק וכלה בבהמות בעלות 1,200 סמ"ק מתוצרת  BMW. שבעה רוכבים התייצבו למשימת לימוד רזי רכיבת השטח על גבי מפלצות במשקל של 200 ק"ג ויותר.

בהתחלה, כמו בכל התחלה, מגששים... למדנו קצת תיאוריה של בלימה נכונה בשטח, מעט על העברות משקל ואחיזה וכמובן שבחלק האומנותי, צפינו בהדגמת בלימות בכיכובו של צח, אחד המדריכים. העבודה חולקה לשלושה מוקדי פעילות שונים, שאפשרו לשלושת המדריכים ולכפיר לתת תשומת לב אישית לכל מתרגל. הביטחון עלה ועימו קצב הרכיבה.

כבר בתחילת היום התבלטו האינדיאנים שבחבורה - הונדה אפריקה טווין וקטום 990 אדוונצ'ר, שתי בהמות לא קטנות. עם סיום תרגולת הבלימות עברו האינדיאנים לתרגיל רכיבה איטית להחריד בין העצים, לתרגול שווי משקל ושליטה במצערת ובלמים. מסלול קצר שבו ניתן לתרגל את הטכניקות סומן בזריזות והדגמה של כפיר בטיסה נמוכה בין העצים הדליקה את האינדיאנים.

החורשה התכסתה בעננת אבק דק בעוד שבעת הנועזים נותנים בגז כאילו נולדו על האופנוע שלהם בעיצומו של ראלי פריז-דאקאר. הפסקת צהריים שאחריה אימון עליות וירידות, השאירה אותי מזיל ריר וחושב על הכיף של האחרים. רשמתי לעצמי שאני חייב להפסיק עם הטטריס...

לסיכום היום, יצאו החניכים למסלול מהנה המשלב בין כל האלמנטים בהם נתקלו, תוך הפגנת שליטה ודחיקת גבולות הכלי והרוכב. לא נרשמו דרמות, התרסקויות רציניות או פגיעה בנפש / ברכוש. חלק מהרוכבים הודו כי זו הפעם הראשונה שלהם בשטח, אחרים שיבחו את הלימוד והתרגול. כולם יצאו עם חיוך מלא אבק.

המסקנות העיקריות, מעבר למובן מאליו, שאין תחליף ללימוד מבעלי ניסיון ושגם דו"ש גדול יכול לצלוח שטח, הן מצערות מאוד מבחינתי. הראשונה כמובן שלסבול מפציעת הטטריס מבלי שראיתי מעודי את המשחק זה פשוט מבאס. המסקנה השניה מבאסת אפילו יותר, לעולם אל תצטרף לקורס שטח בלי אופנוע ועל תקן צופה. לי נותר רק להצטער על כך שהשבתי מרכיבה, אך כולי תקווה שבסוף החודש אוכל להגיע לקורס אחר של כפיר, בו בישלו לנו נזיד גאזים ופניות אכזרי במיוחד! יאמי!

 

תודות לחברת פרו ריידינג, לכפיר לוין, צח, עמית וחן על האירוח וההדרכה.

צילם: גל ספיר