שישי, 19. ספטמבר 2014
פרסומת: סיאט לאון- משפחתית ספורטיבית במחיר של משפחתית רגילה החל מ- 123,900 שח. הזמן נסיעת מבחן
            <!-- WeSell Affiliate code start here -->
            <object type="application/x-shockwave-flash" data="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" width="728" height="90">
                <param name="movie" value="http://www.wesell.co.il/banners/meler_banners/swf/728x90_winner1.swf?url=http://www.wesell.co.il/click/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
                <param name="scale" value="exactfit" />
                <param name="wmode" value="transparent" />
            </object>
            <img alt="" style="visibility: hidden;" src="http://www.impcounter.com/a/puE0wQapuEeDMf4/0J2q9qKK6gslZLs/TspuE0wQapuEeDMf4tS" />
    
        <!-- End of WeSell Affiliate code -->
דף הבית מאמרים דף הבית הארלי דוידסון XR 1200, ספורט אחר.

מאת אורן קוזלובסקי שני, 25 מאי 2009 13:14

xr1200_webשני חלומות היו לי בנערותי, להיות פעלולן בסרטים ולרכב על הארלי דוידסון, את שניהם הגשמתי ומאוחר יותר זנחתי. שני החלומות חזרו אלי בענק בזמן שרכבתי על ההארלי דוידסון XR 1200, הפרשנות הספורטיבית של החברה ממלווקי, לספורטסטר הוותיק. רכיבה שהתחילה כמו סיוט הזוי והתפתחה לחלום רטוב ממנו לא רציתי להתעורר.

חלום הפעלולים ליווה אותי בכל שנות לימודי המשחק בתיכון תלמה ילין. כולם רצו להיות הכוכב הבא ואני רציתי להיות זה שמחליף אותם כשצריך לעשות משהו משמעותי ואולי מסוכן. למדתי את אומנות הקרקס, אקרובטיקה, אומנויות לחימה ואפילו מחול, הכל כדי לקפוץ, ליפול ולהתרסק בצורה המרשימה ביותר. אחרי מספר ניסיונות מהנים הגעתי למסקנה שאני נהנה יותר לכתוב... החכמתי.

את דרכי האופנוענית התחלתי במטרה לגדול לתוך הארלי דוידסון. רכבתי על קרוזר יפני קטן עם מנוע 500 סמ"ק אותו שדרגתי מאוחר יותר להונדה CX 500 C ישן אבל עם מנוע V ובטעות התגלגלתי אל עולם אופנועי הספורט. משם הדרך אל ההארלי רק הלכה והתרחקה וככל שלמדתי יותר והשתכללתי, שכחתי את החלום הישן ופנטזתי על אקזוטיקה אחרת מחלקים אחרים של העולם... למדתי משהו.

המפגש הראשון עם ה- XR 1200 התחיל כמורכב כאשר רועי הגיע לאסוף אותי לימי המבחן. ברעש המדהים ומעורר התהיות של מנוע הספורטסטר יש משהו שמדליק את כל הנורות במוח. איך ממנוע 1200 סמ"ק, שני צילינדרים וארבע פעימות יכול לצאת רעש במקצב של שלוש נקישות?! xr1200_web1טה טה טה- טה טה טה-טה טה טה וכן הלאה, תעלומה שמעולם לא פתרתי. גם הצורה החיצונית מדהימה. ה- XR 1200 הופך את כל מי שעומד לידו עם קסדה, לגבר גבר עם אישור בתעודת הזהות והיתר רשמי להשתין בעמידה על כל חלקה ירוקה שימצא.

עליתי על המושב הקטן שעוצב רק כדי שמישהו במשרד הרישוי האמריקאי יסמן V על הסעיף מושב נוסף והתחלתי לסבול. המושב רך מידי ומתחתיו פלסטיק מדורג שמצליח להכאיב אפילו לתחת הקטנטן שלי. הרגליות דוחפות את הברכיים שלי גבוה מידי למעלה, בקיצור... לא להיט.

למזלי, פרק ההרכבה נגמר אחרי 30 ק"מ ויכולתי שוב להתפנות למלאכת הבחינה של היצירה היפיפייה והשונה למראה. צביעה קלאסית בכתום שחור ולבן מחמיאה למכל הדלק הצר ונגיעה קלה גרמה לי להרים גבה. מכל הדלק מפלסטיק? בהארלי? איך נפלו גיבורים? איפה תרבות הפלדה והכרום שכל כך מאפיינת את היצרן הכל כך אמריקאי? כן, יש המון פלסטיק באופנוע ששוקל 250 2ילוקגם והכל כדי לחסוך רק קילו אחד במשקל לעומת הספורטסטרים הרגילים... מוזר.

האופנוע משדר תכלס, המנוע הגדול חשוף, האגזוזים הגדולים רועמים ורוקדים בזמן העמידה ואפילו לוח השעונים לא מוכן להגיד כלום מעבר למהירות ולמספר סיבובי המנוע. אם זה לא קשור ישירות לרכיבה, אנשי הארלי לא שמו את זה על האופנוע, שום דבר מיותר או מפנק לא הצלחתי למצוא. בעמידה משדר הכלי רק רכיבה והישיבה עליו בהתחלה שידרה לי רק "תכין את עצמך, אתה הולך לסבול"... תענוג.

xr1200_web2התמקמתי במרכז המושב הארוך, בין מכל הדלק והמשענת הקטנה שלא נראתה לי קשורה לאופנוע, חיפשתי את הרגליות מתחתי כמו באופנוע רגיל, לפני כמו בקרוזר אמריקאי ובסוף מצאתי אותן מאחורי כמו באופנוע ספורט. הכידון גבוה יחסית למיקום הרגליות והישיבה הראשונית הייתה זקופה, לא שעונה לאחור כמו בהארלי קלאסי ולא שכובה לפנים כפי שהרגליות מחייבות. שום דבר לא התחבר לי. איך אני אמור לרכב? ספורטיבי או זקוף? משהו לא הסתדר לי... מתסכל.

יצאתי לרכיבה על השעטנז המווברץ בתקווה להגיע הביתה בחתיכה אחת. כבר בפניה הראשונה הופתעתי, האמריקאי המוזר יודע לרדת ועושה את זה טוב. בעמידה כבר ראיתי שמישהו לפני שחק את הגששיות של הרגליות ביסודיות, עכשיו התחלתי להבין למה. ירדתי לכביש המהיר ודחפתי את הישבן אחורה אל המשענת הקטנה של המושב הארוך, ככל שהתרחקתי נעשה לי יותר נוח. ככל שהתגברה המהירות נשענתי קדימה כדי לחמוק מהרוח וככל שירדתי נמוך יותר נהנתי יותר. מצאתי את עצמי שכוב לפנים, ידי מקופלות לצדדים בתנוחת ציפור, עולות ויורדות יחד עם שיבושי הכביש והחיוך נמרח לי מאחורי המשקף... תענוג.

הצמיגים על הספורטסטר הפסיכי הזה לא אופיניים לקרוזרים יפנים, אלו לקוחים שירות מהיפנים, חישוקי 17 אינטש מאחור ו- 18 מלפנים עם צמיגי ברוחב 180 מ"מ ו- 120 מ"מ בהתאמה. ביחד עם המתלים מתקבלת מהצמיגים האלה אחיזה טובה בפניות ו- 91 הכ"ס מורגשים בסל"ד נמוך בצורה שממש דורשת למשוך את המנוע שמגיע אל המגבלות שלו מהר מידי. לא נורא התרגלתי להחליף xr1200_web3הילוכים מהר ונהנתי מהמומנט של המנוע הזה ביציאה מפניות עם זנב שמח. העברת ההילוכים מצריכה הפעלת כוח כמו בכל ההארלים, זאת תיבת הילוכים גברית שדורשת ממך להשקיע לפני ש- 5 ההילוכים נכנעים לדרישותיך, אבל כשהם עוברים הם מדויקים... גבריות

כל שרכבתי יותר, כך נכנסתי למצב הרכיבה אליו התכוונו מתכנני ה- XR 1200. כריות הרגליים מונחות מאחורי על הרגליות הרחבות, הברכיים חובקות את המכל הצר, הראש נמוך ועיניים מציצות מעל למד הסל"ד. אם זאת תנוחה ספורטיבית לפי אנשי הארלי, אני מוכן לאמץ אותה. כל המצב הגופני המגוחך הזה פשוט מטריף, במיוחד בהטיות. לדבר כזה לא ציפיתי, כבר לא רציתי לחזור הביתה, רק להמשיך ולרכב. התנוחה, המומנט והצורה הכללית של האופנוע הפכו אותי בדמיוני לאיזה ג'וני בלייז - מין פעלולן אמריקאי אולד סטייל, רק שימו שלוש משאיות לפני הרמפה, הנה אני קופץ וחסר לכם שלא יהיו זיקוקים בנחיתה... אטרף.

בשניה שנכנסתי לראש של האופנוע, הכל קבל משמעות אחרת. זה לא אופנוע מהיר במיוחד ובטח שלא ספורטיבי כמו שאנחנו מכירים היום. זה ספורט מסוג אחר שגם בכביש מפותל מאוד המהירות הגבוהה שלו הייתה מצחיקה רוכבים ספורטיביים. אבל האדרנלין והריגוש שמספק האופנוע הזה מערבלים את הראש והופכים את כל מה שחשבתי על רכיבה ללא רלוונטיים. לאורך כל זמן הרכיבה מרגע שהבנתי את האופנוע, הייתי שוב בחלום של פעלולן בסרטים עם הארלי דוידסון, חזרתי לחלום המקורי... למה הייתי צריך להחזיר אותו?

 

הארלי דוידסון XR 1200
רועי פסי

אני אוהב קאסטומים ופאוור-קרוזרים עוד משחר נעוריי. האופנוע הראשון שלי היה EN500. אין דבר שמאפיין יותר את רוח החופש באופנוענות מאשר גבר מסוקס וקשוח רכוב על הארלי דוידסון שמפמפם בקול בס רועם. תחשבו "אדם בעקבות גורלו". תחשבו סצנת הפתיחה של "ימי הרעם". עם מטען האסוציאציות הזה ניגשתי ל- XR 1200, ההארלי הראשון עליו הייתי אמור לרכב.

הוא יפה. הוי, כמה שהוא יפה. הוא לא נראה בדיוק כמו הארלי דוידסון קלאסי, אבל אי אפשר לטעות במוצא ובייחוס. אפילו הצבע הכתום, משהו שכנראה לא תראו על אף הארלי אחר, הולם אותו בדיוק. הארלי, אבל אחר. יכולתי לדמיין את עצמי רוכב עליו אל השקיעה או יושב עליו באיזו תמונת נוף פסטורלית ולידי בחורה דקיקה, פשוט האקססורי הגברי המושלם... להמשך

 

90% מסוחרי ה-Forex מפסידים את כל כספם בשלושת החודשים הראשונים למסחר