מאת אורן קוזלובסקי שישי, 27 נובמבר 2009 10:36

 

שיתוף

בהפתעה גדולה והרבה לפני הזמן, נולד לי בן. ככה פתאום, כשאני עוד לא מוכן, שלושה חודשים לפני הזמן, יצא איש קטן (קטן מידי) שנראה בדיוק כמו תינוק רק במידות זעירות. שונה ולא מוכר לי, משהו חדש שאני לא יודע עדיין איך להתמודד איתו כי הוא לא דומה לשום דבר אחר שהכרתי או ראיתי בעבר. מרגש אבל אני לא יודע איך בדיוק זה עובד. בתוך כל ההמולה, יצאתי לרכב על הימאהה R1 עם המנוע החדשני שמאמץ את טכנולוגיית אופנוע ה- Moto GP של היצרן (בפשטות M1). כבר בהתנעה, שומעים ומרגישים שמדובר במשהו חדש ושונה, לא מזכיר את מנועי ה- 4 צילינדרים בשורה, אך כן מזכיר בצליל מנוע V טווין גדול, שעובד בצורה מוזרה. משהו שמרגיש חדש ומרגש, אבל כמו עם הילד החדש, אני עוד לא יודע איך זה עובד.

בשביל להבין את ההתרגשות העולמית שהתפתחה סביב הליטר הספורטיבי, צריך שיעור מעמיק ומייגע על דרך פעולת המנוע ועל הטכנולוגיה שנקראת "ביג-באנג" (פיצוץ גדול, בשפתנו אנו). בקצרה שעושה עוול לחובבי הטכנולוגיה אפשר לפשט ולהסביר, שבניגוד למנועי 4 צילינדרים בטור, בהם לכל בוכנה יש נקודה בה רק היא מייצרת פיצוץ ושומרת על פעולת המנוע אחידה, כאן בסיוע גל ארכובה מיוחד, כל שתי בוכנות עובדות יחדיו ומייצרות יותר כוח. אופנוע המבחן מצויד בזוג מפלטי ארקובוביץ' שמעצימים מאוד את השונות המיוחדת בצליל המלווה את הרכיבה. קצת מאכזב שלא יצא לי לשמוע את הצליל המקורי, ככה בקטנה, בשביל ההשוואה לאופנועים אחרים שהגיעו אלי ללא שינויים.

המראה הכללי מוקפד מאוד ומזכיר את הדור הקודם של ה- R1 עם קצת עדכונים אופנתיים. החזית מרשימה כתמיד ואיכות ההרכבה של האופנוע מצוינת, בדיוק כמו שהורגלתי לצפות מאופנועי יאמהה. תנוחת הישיבה טובה, הכידון קצת רחוק ממה שציפיתי לקבל באופנוע מודרני כל כך, אבל שאר האיברים נכנסים בדיוק במקום ומקנים ישיבה נוחה שלא מעמיסה בכלל על הידיים. מיכל הדלק מתחבר עם המושב כך שגם רוכבים לא גבוהים יכולים לחבוק אותו עם הברכיים ולהיתמך בצורה קלה על ידי שרירי הבטן. מיקום הרגליות ומנופי התפעול המתכווננים, עושה חסד עם הרוכב ולא מקפל אותו לאיזושהי תנוחה עוברית ממנה קשה לקום אחרי רכיבה מאומצת.

מכיוון שמצבי המשפחתי החדש לא מאפשר לי בשבועות הקרובים, להתרחק מידי מהפגייה בתל השומר, השתדלתי להגביל את עצמי לרכיבות קצרות של עד שעה בכל גיחת התרשמות. שעה של רכיבה על גבי ה- R1 מתגלה כרחוקה מאוד כשלא שמים לב או בלילה כאשר התנועה דלילה. מיגון הרוח כל כך טוב, בשילוב עם הפעולה החלקה של המנוע החדש וביחד עם הביטחון שמשרה שיטת ייצור הכוח במנוע המיוחד הזה, הרוכב לא ממש מתחבר למהירות הממשית. בהילוך שלישי, 160 קמ"ש מופיעים על צג המידע עוד לפני שבכלל מבינים מה קורה. ההרגל של רגל שמאל להרים בכל פעם את עצמה כדי להוסיף עוד הילוך, לא נשלט ואם חושבים על משהו אחר חוץ מהדרך והאופנוע, מהר מאוד חוצים את מחוזות ה- 200 קמ"ש. כרוכב שומר חוק נלחמתי כל הזמן עם הרגל הסוררת ועם יד ימין אך לרוב הפסדתי ומצאתי את עצמי נןזף בי על הניסיון מגוחך להחזיר את עצמי למחוזות המותר. בכבישים המפותלים גיליתי שקל מאוד להישאר בהטיה. ההיגוי שהרגיש בתחילת הדרך איטי מעט ולא הכי ספורטיבי, מתגלה כיציב ומאוד מרגיע. מעיקול לעיקול אני מתפתה לרדת נמוך יותר ומשתכנע לסחוט יותר את ידית הגז הרבה לפני סוף הסיבוב. גם מערכת הבלימה מוסיפה רבות לביטחון, עם שש בוכנות לקאליפר, מערכת רדיאלית שמספקת בלימה החלטית וחזקה מאוד. כל זמן שהכביש פתוח ואין תנועה שמפריעה לחוויה, הביטחון הזה רק תורם, אך ברגע שמגיעים השותפים לדרך ומתחילים להפריע ולהציק, נזכרים שה- R1 הוא בעצם אופנוע שמתאים יותר למסלול מאשר לחיי יום יום מסורסים. כדי להתאים את האופנוע גם לחיים רגועים יותר ולאפשר לרוכבים לחיות איתו, ניתן לבחור בין שלוש מפות הצתה שונות. במצב STD, יכול הרוכב לנצל את המומנט הבשרני של האופנוע ולקבל מנוע מרוסן (עד כמה שליטר אימתני יכול להיות) ובשני המצבים האחרים זמינות הכוח וצורת הפעולה של המנוע הרבה יותר אלימות וספורטיביות.

את כל ההנאה הרי חייב להרוס משהו, הרי שגם כאן בפסגת הטכנולוגיה היפנית, ישנם חורים: המושב הנוח שמתחבר כל כך יפה למיכל הדלק, מונח מעל צמד המפלטים ומזרים אוויר חם עד לוהט, ישירות לאשכי הרוכב. אם הייתי מניח שתי פרוסות לחם עם גבינה צהובה ביני ובין המכל, הייתי יכול לאכול טוסט מדהים לאחר כחצי שעה. מאיפה מגיע החום הזה ולמה הוא לא מופנה למקום אחר? אם הייתי רוצה ביצים קשות, הייתי רוכב לסביח של עובד בגבעתיים וקונה לי מנה עם תוספת ביצה.

במשך שלושה ימים בין הפגייה בתל השומר ובין כבישים אליהם הצלחתי להגיע בתוך שעה. מצאתי את עצמי עם לא מעט התלבטויות. הכיוון מרשים והאופנוע בהחלט עושה את העבודה באופן חלק ונעים. יש משהו מאוד מיוחד וכייפי בפעולת המנוע וכמובן שגם כוח לא חסר. עם 182 כ"ס על 177 ק"ג כאשר האופנוע ללא נוזלים והידיעה שמעכשיו כל שנה החברה בימאהה רק ימשיכו לשפר ולשדרג, החבילה מצוינת ונותנת המון לרוכב המנוסה. מצד שני, כל הטוב הזה במדינה נטולת מסלולים הופכת את האופנוע לכלי רכב שיראה יותר מאשר ימוצה על האספלט, מין תעודת גבר גבר להציג בבתי קפה. רכבתי כבר על אופנועי ליטר מהנים פחות שמצליחים להיות שימושיים וידידותיים בעיר במגבלות הז'אנר.

במחיר הנושק ל 110,000 שקלים חדשים, מקבלים המון טכנולוגיה ויכולת באריזה איכותית ומוקפדת. האופי הייחודי שמבדיל את ה- R1 משאר הליטרים היפנים בהחלט רושם נקודות לזכות האופנוע והצליל המתנגן של המנוע, לא נמוך מידי ולא מייבב, רק תורם לתחושת המיוחדות בעמידה ברמזור. קלות התפעול והחלקות של הרכיבה לצד חוסר האפשרות לרסן את יד ימין ומיגון הרוח המבודד שמשדר לך שאתה רוכב מהר רק כאשר אתה כבר מזמן כבר טס הם מתכון בטוח לאיבוד הרישיון. אפשר לסכם את האופנוע לאחר לימוד קצר, בשתי מילים, אחלה אופנוע! או לנסות ולהסביר למה הוא כזה בסקירה טכנית ארוכה. אני מעדיף להישאר עם החיוך ולא להעמיס עם כל מה שהסבירו לי ולא בטוח שהבנתי עד הסוף, יש לי גם ילד לחזור אליו, אז באמת שאסתפק באחלה אופנוע!

בתמונות: סטפן אבנדיצ'י
צילם: גלעד בן זקן